מחשבות על רשימות מסע פוטנציאליות ורשימת בתי הקפה הקהיריים של נמרוד קמר
למרות שמועות שצ'יקי מפיץ, אינני איש של גמאל מובראק. האמת היא שתכננתי לבקר בקהיר בחודש מרץ הקרוב. חשבתי לקפוץ גם לאלכסנדריה, בה עוד לא הייתי, ובעיקר לבדוק מקרוב את ענייני הכותנה המצרית ומלונות הגרנד אולד הוטלס שאספתי מאז הביקור הקודם. עושה רושם שהביקור הולך להידחות קצת. אמנם הייתי די נעול על חולצות כותנה מצרי קצרות לקיץ, וההפיכה הגיעה בעיתוי לא טוב מבחינתי בקטע הזה, אבל בכל זאת, יש איזה סדר עניינים ודחיפויות בעולם שאני מקבל, ומכיוון שאני ידיד העם המצרי, אקח על עצמי לחכות בסבלנות את כל הזמן שהמצרים יצטרכו מבלי לעשות עניינים. למרות שזה די הורס לי את התכניות לקיץ. אבל בסדר, לא מדובר פה בי.
כשבמדינה שכנה האזרחים עושים הפיכה אמיצה, בישראל זה הזמן להעלות זכרונות. אני זוכר שכשרציתי לנסוע לקהיר לכבוד אליפות אפריקה 2006, לא מצאתי אף ידיד שיאזור אומץ לנסוע איתי. אז פניתי לנמרוד קמר. הכרתי אותו כמה חודשים, היכרות די מעורפלת, אני לא זוכר אם הוא כבר כתב ב"פירמה" (היתה תקופה שטור המחשבים שלו היה הטור השני בטיבו בארץ, אחרי יאיר לפיד) או רק הגיע מירושלים או מה. אבל אני בהחלט זוכר שהלכתי איתו באחד הרחובות ליד קולנוע רב חן וסיפרתי שאני רוצה לנסוע עוד שבועיים לקהיר, אבל אין לי עם מי. הוא מיד אמר, "אני אבוא איתך". מאז הצטרף אלי, בגחמה, וללא אישור רשמי ממני, לעוד נסיעה אחת לבוקרשט, כשנסעתי לעשות כתבה על אולפני קולנוע ענקיים בפאתי העיר. ולפני כמה שנים הצליח להונות את מרכז פרס לשלום ולגרום להם לממן משלחת של ידידים לעמאן. הנציגה המבוהלת של מרכז פרס לשלום נשארה רוב הזמן במלון ארבעת הכוכבים, ואנחנו הסתובבנו עם השר הנהנתן לקולנוע, עלי מאהר, במסעדות ובתי קפה. כשאני חושב על זה, נמרוד הוא האדם שנסעתי איתו הכי הרבה לחו"ל, אחרי אמא שלי וטוני. לפני שבוע קיבלתי ממנו מייל בו כתב שאולי יצטרף אלי ואל טוני לנסיעה בקיץ. מאיפה הוא יודע שאני מתכנן לנסוע? כנראה הגיע הזמן לעשות בדק בית.
