לפני כמה שבועות בברלין רכשתי לי את "תהילה", ספרו האחרון של אחד הסופרים הנערצים עלי, דניאל קלמן. באותה הזדמנות רכשתי גם את הספר הראשון שלו שתורגם לאנגלית, "אני וקמינסקי". את "תהילה" קראתי מיד, והערצתי באותה מיידיות ממש. במיוחד רדף אותי כמה ימים סיפור אחד ומיוחד, על טיול יחצ"ני מהגיהנום, לארץ אסייתית צחיחה, שעובר על מחברת ספרי בלש נעימה וטובה. העברתי את הספר לפרדי, וכעבור כמה שעות קיבלתי תרגום של הסיפור הזה, "המזרח" שמו, למטרת פרסום בבלוג. כששאלתי את פרדי מדוע, בעצם, תרגם כך את הסיפור ביעף, כאחוז טירוף, ענה תשובה יפה. "בדומה להיטלר, גם אני כשאני נתקל בדבר יפה, חייב לעשות איתו משהו ולא יכול "להיות ממנו במנותק.
התרגום, כאמור, נתלה בתרגום האנגלי, ואם אחד הקוראים מחזיק בזכויות על הספר או עומל בדיוק על תרגום רשמי והוא מזועזע מהעוולה שמתבצעת פה, הוא מוזמן ליצור קשר, ומובטח לו שמעשה הנבלה יתוקן.
————————————-
המזרח, מאת דניאל קלמן
איך היא יכלה לדעת שחם כאן? היא דמיינה ערבות מושלגים, רוחות קרות, נוודים עומדים ליד אוהליהם, יאקים, ומדורות לילה תחת שמיים רחבים ומלאי כוכבים. במציאות המקום מריח כמו אתר בניה ענק, המכוניות צופרות בכוח, והשמש קופחת. יתוש התעופף סביב ראשה. אין כספומט בשום מקום. אתמול בבנק לעג לה הפקיד: אנחנו לא מחזיקים כסף כזה, תצטרכי להחליף כשתגיעי לשם.
והנה היא, אפופה אדי דלק, אחרי טיסה בלתי-נגמרת לאורך הלילה. אדם שמן נורא במושב לידה נחר כל הדרך. בכל פעם שהיד שלו החליקה ונגעה לה בירך היא שאלה את עצמה למה הסכימה בכלל למלא את המקום ולנסוע לטיול הזה; אבל היא היתה סקרנית לגבי הפינה המרוחקת הזו של העולם, ולכן היא מיהרה להסכים.
כרטיס טיסה הגיע בדואר. המכתב הנלווה, באנגלית שבורה, נשא חותם זהב של ציפור מעופפת או שקיעה או אולי איש חובש כובע. אז היה עליה ללכת לשגרירות – שלושה חדרים שכורים בבניין בפאתי העיר – ושם אדם במדים החתים בדרכונה ויזה, בשתיקה.
שיערה כבר נספג זיעה. היא הביטה בבואתה על זכוכית מלוכלכת בטרמינל: אישה קטנה ופטומה בשנות הארבעים לחייה, נראית מותשת לגמרי. העייפות השכיחה את סקרנותה הטבעית. הדבר האהוב עליה הוא להיות בבית, לשבת בחדר העבודה הממוזג כשהגינה נשקפת מהחלון וכוס תה על השולחן. כך הגיעו רעיונותיה, כך יכלה להתרכז, וכך הצליחה להעלות בדעתה את הסודות המפותלים שהיה על הבלש המלנכולי שלה, הנציב רנגלר, לפתור. ספרי הבלש שלה נמכרו היטב והיא קיבלה מכתבי מעריצים בדואר. היא אהבה את בעלה ובעלה אותה אהב. החיים שלה היו מסודרים. האם באמת היתה חייבת להטריח את עצמה עם נסיעות כאלה?
(המשך…)
