― מסעות, מסות, סגנון וספרים ―

אני שמח שעניין ארכיב המסעות תופס תאוצה, והפעם – נסיעתו של ידידי מורן (מוריס) שריר לברצלונה. בניגוד לרשמי המסע הקודמים שפורסמו ב"שמרן", שסיכמו מסעות ארוכים יחסית, הרשימה של מוריס מסכמת נופשון. אני מחבב את הרעיון של רשימת נופשון, מכמה סיבות. ראשית, פרסמתי בעצמי אחת כזו לפני כמה שנים, אחרי נופשון טראומטי בקפריסין. רוב האנשים בעולם נוסעים לנופשונים, זה פורמט הנסיעות הפופולארי ביותר, ורק הגיוני שהוא ישפיע על סוגי כתיבת המסעות. שנית, נראה לי שהנופשון הוא לא סוג נחות יותר של מסע, אלא פשוט סוג שונה בעל מטרות והנאות שונות, וככזה צריך להתייחס אליו. באופן עקרוני, אני מאמין שאי אפשר להיות בעיר פחות מ4 ימים. זה המינימום. זה בדיוק הזמן שלוקח לך להתמקם קצת בעיר, להרגיש טיפה נוח. ובדיוק כשאתה מתחיל להרגיש טיפה נוח, הנופשון נגמר. זה אופיו. כמובן  שזה לא רק עניין של זמן, אלא של מצב מנטלי בעת הנסיעה – יש אנשים שנופשים במשך חודשים ברצף, אלו הם כמובן אנשי הקרוזים והטיולים המאורגנים. ויש את אלו שבארבעה ימים משחילים מסע. אפשר אפילו לומר שכל עיר היא שתי ערים. זו של הנופשים, וזו של אנשי המסע. עוד דבר שאני אוהב ברשימת הנופשון הוא התעוזה של הכותב. אני חושב שמי שהמציא את מסת הנופשון הוא עזריאל קרליבך. אנשים מתבלבלים וחושבים שהספר המיתולוגי שלו על הודו הוא איזה פרי התבוננות ארוכה ולא כך הוא. קרליבך שהה בהודו שלושה שבועות, פחות מחייל משוחרר, והפגיז ספר של מעל מאתיים עמודים על תרבות סיאם. אין דבר מצחיק ונהדר מזה.
(המשך…)