נהריה, לינקים והפלגות
בימים האחרונים אני מתחיל סוף סוף להתאושש מהחום הנורא ולהוציא מדי פעם את הראש מהבית.
הלקח החשוב ביותר שלקחתי מהחודשיים האחרונים הוא שאת יולי ואוגוסט אסור לי מעתה והלאה להעביר בישראל. אני לא יודע בדיוק איך זה יסתדר מבחינה כלכלית, אבל יש שנה שלמה לתכנן את ההמלטות. השבוע אסע, באיחור של חודש וחצי, כמסתבר, לחופשת קיץ בת שלושה שבועות בורשה וגדנסק. יש לי תכניות די גרנדיוזיות לרשמי מסע משם, ואני מקווה שלא אתאכזב.
לפני כמה שבועות נסעתי לנהריה עם ידידי צחי – תכננתי לכתוב רשמים מרחוב הגעתון ומהטיילת היפה. בביקור בנהריה לפני שנה התרשמתי שאם ירצה הגורל ונחיתו אותי שם כראש עיר ללא בחירות – דוגמת עמרם מצנע בירוחם – אוכל כנראה להשיב את נהריה למעמדה כעיירת קייט בינלאומית. אבל הביקור הקודם ארע בנובמבר – מזג האוויר היה צונן, מלון פרנק היה כייפי ולמעט הליכות קצרות על הטיילת בעלת הפונציאל המדהים להפוך את נהריה לעיירת הקייט הישראלית המושלמת, לא ממש תרנו את העיר. הפעם, אחרי סיבוב של חצי שעה בערך, במהלכו ספדנו אני וצחי למבנה המרשים של מלון קרלטון (בו חגג צחי את בר המצווה שלו) שהפך מאז השיפוץ האגרסיבי, לפני שנה או שנתיים, למין מלון חסר אופי, שפיצוציות וחנויות-טריקו פולשות לו אל הלובי, החלטנו לנוח קצת, מעולפים ומטושטשים, באחד מבתי הקפה המכוערים בגעתון, שהיה פעם, לפי כל העדויות, שדרת טיולים אלגנטית מאוד. כשהתקררנו קצת, יצאנו את בית הקפה ומבלי להחליף מילה פנינו ימינה וצעדנו אל תחנת הרכבת וברחנו בחזרה לתל אביב.
