― מסעות, מסות, סגנון וספרים ―

בתוך ירושלים. עולה משער סנט. סטפן עד לגולגולתא. השקט והבדידות כאן. הקשת, הסלע עליו הוא נצלב, אבן לזארוס וכו'. העיר הזו היא מחצבה – כולה אבן. דרכים חסומות – לקשת (אקה הומו) הוסיפו תומכים, מישהו בנה דירה קטנה מעליה.

דיבורי המדריכים. "הנה האבן שישו נשען עליה, והנה המלון האנגלי". שם הקשת שבה הוצג ישו לאנשים, וליד החלון הפתוח הזה נמכר הקפה הטוב ביותר בירושלים. וכו' וכו' וכו'.

אם לא היו לירושלים אסוציאציות היסטוריות מיוחדות, עדיין היתה מעוררת רגש מיוחד בנוסע, ולו בזכות המימד הפיזי הבלתי רגיל שלה… אני משוכנע שהנופים השטניים של יהודה השפיעו על נביאי היהודיים כשכתבו את התאולוגיה הנוראה שלהם.

אחר צהריים אחד, כשטיפסתי, תשוש, בויה דלורוזה, שמעתי את המואזין קורא לתפילה ממסגר עומר. הוא עושה את אותו הדבר גם מהמסגד של הר הזיתים.

עץ הזית מזכיר בעיוותו הגרוטסקי את עץ התפוח – רק שהוא הרבה יותר מסוקס וצבעו הירוק פחות חיוני. הוא נשתל בעיקר במטעים, מה שמוסיף לדמיון. עץ רדוף מלנכוליה, מפוכח למראה, משתלב טוב עם ירושלים והאסוציאציות שהיא מעוררת. יש הרבה עצי זית במישור שמשתרע צפונה מהחומה. מערת ירמיהו נמצאת שם. בין הפיתולים המדכדכים האלו הוא חיבר את הקינות המדכדכות שלו.

בתוך החומה, המון שטחים ריקים, ובהם צומח פרא הקקטוס הנורא.

העיר כולה צבועה אפור ומביטה בך כמו עין אפורה וקרירה בפניו של איש זקן וקר – מראה מוזר באור הזית החיוור של שעות הבוקר.

שכבות של ערים קבורות תחת פני השטח של ירושלים. שברי עמודים קבורים עשרה מטרים בעומק האדמה.

אבני יהודה. אנחנו קוראים הרבה על אבנים בכתבי הקודש. מונומנטים ואתרי זכרון עשויים אבןּ, אנשים נסקלים באבנים, ואין פלא שאבנים מופיעות שוב ושוב בתנ"ך. יהודה היא מצבור אחד גדול של אבנים – הרים מסולעים ומישורי אבן, נחלים סלעיים ודרכים סלולות אבן, קירות אבן ושדות אבן, בתי אבן ומצבות אבן, עיני אבן ולבבות אבן. מלפניך ומאחוריו – אבנים. אבנים מימין ואבנים משמאל. בהרבה מקומות הושקעו מאמצים גדולים כדי לנקות את השטח מהאבנים. אתה רואה ערמות אבנים פה ושם. מקימים חומות עבות מאוד של אבנים, לא כי צריך גבול, פשוט כי אין מה לעשות בהן. הכל לשווא – מזיזים אבן אחת ומגלים תחתיה שלוש אבנים גדולות יותר. כמו לתקן אסם ישן, ככל שאתה בודק, כך  יש יותר דברים לתקן. הנעלים של כולם פה מלאות אבנים קטנות. לא עגולות אלא חדות, אכזריות ומגרדות. רק בדרכים המרכזיות, כמו זו ליפו, הן נשחקו ונעלמו הודות לתיירים הרבים.  אינספור פעמים ניסו להסביר את מצבורי האבן הבלתי נדלים האלו. התאוריה שלי היא שבימים עברו, אחד המלכים החכמים של הארץ הזו החליט לרצף את כל יהודה, וכבר חתם הסכמים שונים לייבוא אבן. אלא שיבואן האבנים שלו פשט את הרגל באמצע העבודה, והאבנים הושלכו אל הקרקע, שם הן נמצאות עד היום הזה.

(המשך…)