― מסעות, מסות, סגנון וספרים ―

טוב, בלי הקדמות מיותרות אני מתכבד להציג את רשימות המסע האחרונות שהעביר לי אחד מחביביי הבלוג, מר יואש פולדש. הפעם – מסעו הקצר, בחברת ידידיו הטובים, אל המדבר הארץ ישראלי. גם שם, מסתבר, ניתן למצוא מלכודות תיירים. יואש, הבמה שלך.

——————————————————–

אל המדבר הגדול: מסע לחאן בארותיים

"תיזהר, הם אוהבים פיפי", מזהיר אותי גיא כשהוא חוזר למכונית.
אני עוקף את השירותים של תחנת הדלק ואת הצעירים הבדווים שמחליפים גלגל למכוניתם, וממשיך לצעוד בחול שמשתרע עד האופק, מנוקד בעצים נמוכים ומרוטים. אני לא מחכה לעץ. כעבור כמה צעדים אני נעמד, פורף את כפתורי מכנסי, משחרר הפין מן התחתונים וממתין. הנה זה מתחיל. אני משתין.
ואז הם באים בריצה.

שני כלבלבים מתוקים עם פרווה לבנה מבריקה מבריאות דוהרים לכיווני, מתחככים זה בזה בשובבות. אבל לא אלי הם נמשכים. הם נמשכים אל השתן. הם נעצרים סנטימטרים ספורים ליד המקום שבו הזרם פוגע בחול, מסתכלים עליו בתמיהה. רסיסים זעירים פוגעים בהם, אך להם לא איכפת. אחד מהם ממש מקרב את אפו הלח מרחק סנטימטרים ספורים מהזרם. ואז, במין ריטואל ילדי, שניהם מתחילים לחוג סביבו בריצה. אני נדהם. קופא במקומי. רק השתן ממשיך לנבוע . ממני, כמו נהר אלוהי. איני מבין מה עלי לעשות. הם באמת רוצים שאשתין עליהם?

* *

לפנות ערב אנחנו מגיעים לחאן בארותיים. באור האחרון של השקיעה נראה כאילו האבנים הקטנות שמונחות על הקרקע החולית הקשה פשוט נשכחו כאן. רוח קרה נושבת בין הבתרונות כשאנחנו פורקים את התיקים שלנו ומעמיסים על עגלה קטנה. אפשר לחוש שהים נמצא לא רחוק מפה, סמוי, מעבר לגבול.

אני דוחף את העגלה לעבר מצבור בתי הבוץ של החאן. כמה משפחות כבר מכונסות מסביב למדורה שבמרכז המחנה. שלושה קומקומים מונחים בתוכה. תיכף נטע (שם בדוי), אחת המארחות שלנו – בחורה צעירה שצמה בלונדינית ארוכה מונחת על כתפה – תסביר לנו שבאחד יש קפה, בשני תה צמחים ובשלישי תה בדווי.זה תה רגיל? ישאל יוני על הקומקום האחרון. נטע תחייך חיוך נעים. אחת משיניה הקדמיות, אם ראיתי נכון, עולה מעט על השן השנייה. היא תמשוך בכתפיה. "כן", היא תודה לבסוף בחיתוך דיבור נחרץ, שווה נפש, "זה תה רגיל". אנחנו כולנו רוצים תה רגיל, לוגמים אותו במתינות.

* * (המשך…)