― מסעות, מסות, סגנון וספרים ―

טוב, אוגוסט כמעט עבר, ואני מקווה להתחיל לקבל בשבועות הקרובים את רשמי מסעות הקיץ של ידידיי. הראשון שבהם הוא פרדי, שחזר זה אתה מקרוז באגן הים התיכון (שם ביקר, בין היתר, ברפאלו – עיירת קייט ברביירה האיטלקית,  בה הסתגר מקס ברבוהם מרבית חייו). נכתב פה לא פעם על מלכודות תיירות, אטרקציות תיירות והאמצעים שיש לנקוט נגד אלו – בארץ ובחו"ל. שלא כמוני, אשר צוהב מלכודות התיירים ואטרקציות טראשיות עוד מגיל צעיר, פרדי הוא תייר שידע עד היום להנות מכל העולמות. כמעט כל נסיעה שהוא עשה מאז שאנחנו מכירים נגמרה בתצלום שנשלח אלי, ובו פרדי יושב אל כס מלוכה בתחפושת מלך, כשלרגליו נתינים/ניצבים בני המקום, פרדי מצטלם על רקע אדם הנאבק בקרוקודיל, או פרדי משקיף בחיוך גדול אל השקיעה מאתר תיירות מוכר לזרא. אך מסעו האחרון, שייט תענוגות בלווית המשפחה, ממנו חזר לפני כמה ימים במצב רוח מהורהר, שינה בו משהו, סיכם תקופה בחייו שחלפה וכנראה ולא תשוב. אם אני לא טועה, אלו בדיוק החומרים של יצירות ספרות קלאסיות. הנה רשמיו:

—————————————————————————

1. בחנות פטורה ממכס כמה נערים מזרחיים לוטשים בי עיניים. העגלה שלהם מלאה חבילות קונדומים סגולות

2. אני: זה האוטו שלנו?
רותם: אני מסופקת
אני: למה הכוונה?

היום הראשון: רומא

3. המדריכה מחוץ לקולוסיאום מבקשת שנשים לב לחריטה על האבן. זה אחד הייצוגים הכי עתיקים של המספר 4, היא אומרת

4. האם נכונה הסברה שכל מי שמציג את עצמו ברעש וצלצולים מנסה להסוות נפש חלולה? זאת רציתי לשאול את המדריך הנודניק בשער טיטוס

5. בשמיים עננים שמנים. אנחנו אוכלים ארוחת צהריים מאוחרת במלכודת תיירים

היום השני: רומא, מוזיאון הותיקן

6. מומיה, כפות ידיה החשופות צפודות ומזכירות חרובים.

7. פרעונית שמוטת שדיים, אלת השטפונות, מוארת לאור חלון.

8. .פסל אישה שתווי פניה גסים, גבריים, שוכבת בתנוחת פיתוי

9. לראשונה בחיי אני מתפעל מגביעים

10. הטבע, עשרות שדיים לה, וכל אחד יכול לינוק בתורו

11. ילד זקן מטריד אווזה.

12. הנה פסל של סוקרטס. סוקרטס יא מכוער סוקרטס

13. אני: ראיתם את אוזן הפיל היפה?
אמא: עזוב את אוזן הפיל, תראה את שערות השולמית

14.  גורל עגום נזדמן ליצירות אמנות גדולות: להיות מוקפות כל הזמן בתיירים, סקרנים באקראי, שאינם אוהבים אותן במיוחד

15. האגף היפה במוזיאון הותיקן נקרא המוזיאון הגרגוריאני, ובו מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים לרקע בטון חשוף, שטיחים אפורים ושפריץ, לאור פלורסנט לבן הממוקם בתקרות מונמכות בחלקן; דומה לקיבוץ.

16. כשביקשתי גבינת פרמזן לפזר על הפסטה המלצר הנהן בראש כפוף, כנעלב

17. אבא: מה עם סתיו, הוא נרדם?
סתיו: אני עומד מולך

היום השלישי: רומא

18. עייפתי, רגלי לאו, בא לי לנמנם במקום ציבורי

19. להיות תייר, פירושו להתעכב על דברים באקראי

20. בגן החיות, כל קופי המנדריל חופרים בעדינות באדמה, כמגרדים ביד רפה, מחפשים מטמון כלשהו

21. ילד עם שומה מציק לטווס

22. חדק הפיל מתלפף סביב הקש, מתנועע מעצמו

23. אינני מאמין בהכחדות ושימורי מינים; אלה דיבורי גנרלים. עבור הנמר הנדיר בגן החיות אין דבר כזה גזע: הוא חי ומת, וזה הכל

24. אחת מפטריות העץ השמנות שראיתי, אותרה בעת סיור אופניים בוילה בורגזה

25. בפינה פסל של גנרל רומאי, עורו נמס והושחת, עיניו אינן. לא עשיתי מספיק הכנה נפשית לקחת את מה שגלריה בורגזה רוצה לתת.

26. טבע דומם עם שתי לטאות

27. את אנטוניו קנובה אהבתי מכולם: ברניני ילד לידו, הפסלים הקלאסיים גסים וחסרי חן

28. חלק מהנשים בכיכר הספרדית מסתובבות עם ורד אחד – קיבלו אותו מפקיסטני חייכן, שלאחר ביקש תשלום

29. סיני מצייר את דיוקנו של סתיו בגרפיט. בטעות צייר אף גדול באופן לא פרופורציונלי, וכל נסיון להסוות זאת נכשל. התוצאה היא עוות קל, מורגש קלות, לא נעים

30. רותם: אני יכולה לאכול פרושוטו?
אני: לא

31. בגני טיבולי עשרות מזרקות גדולות. המים מעוררים מצב רוח אינטרוספקטיבי. סתיו שם בטלפון מוסיקה שחורה ורוקד בגמלוניות לצליליה

היום הרביעי: רומא

33. גשם עכור ומהביל יורד. תיירת קוריאנית התעלפה במלון, על פתח המעלית, ובני משפחתה מטפלים בה בשתיקה. ואני? אכלתי שזיף

34. לוקח את המצלמה של אבא, עובר על התמונות, מוחק בכעס תמונות שלא מחמיאות לי; כמו מנהיג שרוצה לשמוע רק שירי הלל ואינו מוכן להקשיב לדברי ביקורת

35. סתיו אומר פיאצה דה-לה-ציצי ושנינו צוחקים

36. אני מתגעגע למים עם טעם

37. בפנתיאון התקרה קעורה, ובמוקדה חור עגול גדול הפונה אל השמים. האור מסנוור, ניגודי, עוצמתו מופשטת, מעורר בי תחושות דתיות. הוא חזק מכל פסלי הבארוק סביב ומשאיר אותם בצילו

38. כל האנשים בעולם הם צלמי פפראצי: אין מנוחה לאדם האטרקטיבי

39. רותם מסרה את עצמה לציור קריקטורה בידי צייר רחוב, אחד הדבר המעליבים בעולם, אולי כמבחן לעוצמת הנפש. כשצייר הצייר את החזה כשני כדורים עגולים, תייר הולנדי סקרן שהביט בנעשה פרץ בצחוק לא נשלט

40. אני מתבייש לומר שאיני טוב בהרבה מאמי בפרוט נינג'ה

41. מסתרי האדם: שלשום, כשרותם הציעה לסתיו לאכול בזיליקום עם רצועות המוצרלה החביבות עליו, הוא פתר אותה בבוז: אני יודע מה אני אוהב. אתמול הוא ניסה כמה עלים על דעת עצמו ומצא שהם די טובים בעיניו, לא משהו מיוחד, אבל בהחלט לא רע; והיום הוא מסרב למוצרלה בלעדי בזיליקום, והפך חסיד של עשב התיבול הזה. מעתה אדע שמי שמסרב לי ודוחה אותי על הסף, למעשה מקבל את עמדתי ללא ידיעתו, משום שאני מטיל במוחו ביצה שתבשיל עם הזמן

היום החמישי: ראשית הקרוז

42. כשאבא מבסוט הוא מקריא את שלטי החוצות במבטא איטלקי. עכשיו, רגע לפני העליה לאוניה, הקריא מבלי משים: "מיס ביקיני, אאוטלט סטור"

43. מהו קרוז? אילת על גלגלים.

44. במסיבת היציאה לדרך, שלושה שזופים נעמדים בבריכה הרדודה ומתמסרים לריקודי המקרנה, אחוזים בקדחת הכיף. עובד ספינה ג'מייקני מגיע אלי ומוכר לי בכוחנות קוקטייל מתוק כלשהו: דה מור בוז דה בטר דה קרוז, הוא אומר וטופח בי. איני מגיב טוב להומור מסוג זה

45. תיירת אחת אוחזת בידה של חדרנית פיליפינית ומצמידה אותה לפרצופה, בודקת מה השעה

46. אני מסתלבט על העולם, והעולם עלי מסתלבט

היום השישי: רפאלו, פורטופינו, סנטה מרגריטה

48. אני מרגיש את אהבת הטראש עוזבת אותי; היא שייכת לתקופה אחרת בחיי

49.ברפאלו: זקנים אלגנטיים יושבים בטיילת, מלטפים את כלביהם, מביטים במה שחולף

50. בערב, סביב הפסנתר, אני חושד שהיחידים שמצטרפים לפסנתרן בחדווה הם אנשי צוות הוואי ובידור שמתחזים לתיירים, צועקים את מילות השירים כמסתערבים, מזייפים שיכרות קלה

51. החדרנית הפיליפינית – מחזרת אחרי טיפ שמן בסוף ההפלגה – השאירה הפתעה על המיטה: קיפול מגבות בדמות צפרדע, ולעיניה משקפיים.

היום השביעי: ניצה ומונאקו

52. בוקר בניצה: בפגישתנו הראשונה ניבא ז'וזף שאני אצליח מאוד בשתי ערים, ניו יורק וניצה. אני אוכל אשכולית אדומה בעזרת כף

53. במוזיאון הימי במונאקו, מוזיאון טבע אהוב עלי מאז ביקורי הקודם בו, הפתעה: תערוכת רטרוספקטיבה לדמיאן הירסט עם מרבית יצירותיו הידועות. נכנסתי במטרה מוצהרת להעריץ, אבל יצאתי מאוכזב ומעט מריר. הירסט אינו עדין ואינו מחוכם: אני טוב ממנו.

54. במוזיאון הימי, שק שסוחב אסקימוסי על הקיאק נראה כמו יונק ימי כלשהו

55. ערב גאלה לכבוד סבתי, רלי, שמלאו לה עכשיו שמונים. היא מספרת על דודתה מיצי, שנישאה ללייזר פישלר והם היו הורים ללוצי, מוזס ואיגו

היום השמיני: ברצלונה

56. הגיק שאהב נרגילה

57. ברצלונה, העיר של זלאטן. ככל שאני גדל אני מגלה את חדוות האכילה, שהיתה זרה לי עד לפני זמן לא רב. בחוץ מהלכת אישה ללא אף!

58. אמא לוקחת אותי לתחרות זיהוי שירי מייקל ג'קסון בקומה ה14. אני מתחרה בשני זוגות מבוגרים מול חדר ריק – ומפסיד.

היום התשיעי: פאלמה

59. יום סגריר במאיורקה. בוקר בוקר אני אוכל דייסה

60. מסע עם אופני שטח בגבעות פאלמה, עליה מתונה. כולם שותקים, מתנשמים, כל אחד מרוכז בסבלו האישי

61. אמא: כשהייתי בהריון הייתי חולמת שנולד לי תינוק בלי ידיים
רותם: אני חלמתי שאני יולדת פופקורן

היום העשירי: סרדיניה

62. לח בסרדיניה. התיירים נוהרים לאוטובוסים המוליכים למרכז העיר בכוח, בחזירות, כאילו מחלקים עליהם כסף. באחד האוטובוסים מתפתחת קטטה ושוטר אחד נבהל פנימה. השיער שלי לא מסתדר ואני זעוף

63. אמא: אני מצטערת להגיע למסקנה שיש לי בן מגעיל

64. הירח, כמעט מלא, צובע את המים, השמים בגוון בהיר של שחור. כמה מעט מיילים קיבלתי בשבוע האחרון

65. שוב קרפדה ממגבות מחכה בחדר, הפעם תלויה על צובטנים.

היום האחד עשר: על הסיפון

66. כל השבוע הכין אותנו דוד רון לטורניר הכדורסל הבינלאומי של הספינה, שלושה מול שלושה. בבוא העת הגיעו חמישה מתמודדים למגרש, ארבעה מהם בני משפחה. הכרוז, שלא ידע להתמודד עם השם שחר, הכריז עלי תחילה בתור שאול, ואחר כך, עם קבלת מדליות הניחומים, קרא לי יעקב

67. כמה עליזה אמא שלי

היום השניים עשר: הדרך הביתה

68. ידידי נשנוש

69. בדרך הביתה – אויר מטוסים דליל וגיבח מכוון אלי – מחלקים ידיעות אחרונות. "היום בזמנים בריאים: מדוע נעמי קמפבל קירחת?"