― מסעות, מסות, סגנון וספרים ―

לפני שבוע שוחחתי עם ידיד, בן למשפחת הוצאת ספרים גדולה. הוא דיבר על איך ההוצאה מתכוננת לדומיננטיות הצפוייה של ספרים דיגיטליים. במהלך השיחה הזו חשבתי שכנראה עשור השנים הבאות יהיה תקופת זהב לאספני הספרים הוותיקים. ספריות שלמות יושלכו כלאחר יד, בעיקר ספריות ציבוריות, ואני מניח שגם ספריות פרטיות, חנויות הספרים המשומשים יוצפו בכמות עצומה של כותרים, מחיר הספרים המשומשים ירד ואיתו תגדל הסבירות למצוא מציאות מפתיעות. יכול להיות שאני מפנטז, אבל בתקופה האחרונה אני חושב הרבה על אספנות ספרים. אני לא מדבר על קניית ואגירת ספרים, אלא על מלאכת האספנות – המצוד אחרי מהדורות ראשונות, אחר ניירות עבודה של סופרים נערצים וכו'. לפני כמה שנים ניסיתי בגחמה לרכוש דרך אי.ביי דף נייר מכתבים שהיה שייך לג'ורג' "בו" ברומל. זה התחיל ב70 פאונד, אבל בשעות האחרונות לפני תום המכירה המחיר קפץ לכמעט אלף ונותרתי מחוץ למירוץ. יש לי גם אוסף קטן של ספרי כיס בעלי כותרות פיוטיות ומשונות ("זהירות – אישה", "תעלומת החתול המאוהב"), אך זה אוסף נטול כל תחושת דחיפות – כשמצאתי במקרה ספר עם שם יפה בשוק קניתי אותו, תמיד מתוך ידיעה שאת כל הספרים האלו בכל מקרה אפשר למצוא ב"ביליופיל" תמורת עשרה שקלים. הבעיה היא שהיום די בלתי אפשרי להיות אספן ספרים קלאסי. כך שלא מדובר רק בתקופת זהב, שספר הדפוס אמור לחוות, אלא לתחייה של אמנות אספנות הספרים בכלל. למה אני אומר שאי אפשר להיות אספן ספרים קלאסי? זה די ברור – כמעט כל מהדורה ראשונה של ספר באנגלית נמצאת באי.ביי באינספור עותקים. מצאתי כך את המהדורה הראשונה של "היפה והארור" מאת פיצג'רלד, בפחות מ100 דולר. אבל קבעתי לי חוק – לא אקנה ספר לאוסף שלי מחוץ למדינה בה הוא הודפס. קנייה באיביי היא קלה מדי, אין בה שום דבר חושני. הבעיה היא שגם מהדורות ראשונות בעברית קל מדי להשיג. כל אחד מהספרים העבריים שאני מחזיק או רוצה בספרייה שלי אפשר להזמין דרך האתר של "רובינזון" ("חיי נישואים", "סוף דבר", "אורח נטה ללון" ו"עד הנה" ו"לילות תל אביב") וכמעט שאין סיכוי למצוא בהפתעה עותק כזה בחנות ספרים – לא בגלל שרוב רוכלי הספרים הפכו לחצי מומחים, אלא בגלל שרוב חנויות הספרים המשומשים בתל אביב פשוט לא מחזיקות כל כך ספרים ישנים שבעל החנות לא מכיר ויודע בוודאות שיצליח למכור, ובמובן הזה השיטוט בהם את חווית השיטוט ברשתות – ההיצע בכל מקום די דומה. אפשר להרגיש את זה במיוחד בחנויות יד שניה גדולות, כמו זו שביקרתי בה בהדר הכרמל, או ב"תגא", למרות אווירת המחסן והצפיפות, הכל מסודר מדי ומקוטלג מדי. גם בספריות של ידידים, מתי בפעם האחרונה נתקלתם בעותק נדיר? בספר שהוא מקור לגאווה עבור בעל הספרייה? נדמה לי שכרגע, יש רק שני מקומות שעדיין אפשר להרגיש בהם אספן (אני לא כולל את האופצייה של מרדף אחרי מודעות אבל של פרופסורים וזקני היישוב, אני לא בנוי לסוג כזה של אספנות, גם אתם לא) – הראשון הוא כמובן השוק הבוכרי, אליו מגיעות ספריות פרטיות שלמות, כשלרוכל אין זמן או ידע לברור את הרכוש של המנוח. האיזור השני הוא כל עניין המכירות הפומביות. אני מודה שעד היום לא נכנסתי כל כך לעסק הזה, אבל התחלתי להתעניין, וזה נראה כמו פתרון די טוב. קצת כמו איביי, אבל אפשר למשש את הסחורה, ונדמה לי שההתמודדות על ספר מול אנשים אחרים באותו החדר הולכת להיות אחד התחביבים הגדולים שלי בשנים הקרובות. אני אוהב גם את הטקסיות שבקטלוג – זה לא איזה אתר אינטרנט שמתחזקים כמה סטודנטים בשכר מינימום, מעדכנים את הסחורות החדשות שהביא הבוס בתוספת שורת תקציר העלילה, פה מדובר בספרון קטן ומהודר, חד פעמי, שמופיע אחת לכמה חודשים, לקראת המכירה – קצת כמו ההנאה שבדפדוף בידיעון אקדמי. הנקודה היא שצריך להתחיל להתכונן כבר מעכשיו. הולך להיפתח עוד מעט חור תולעת, ובתוכו ספריות של ייקים, פולנים, ספריות עירוניות ושאר חובבי ספר. כשהוא יסגר, נדמה לי שתשקע סופית גם מסורת אספנות הספרים הקלאסית.