רשמים ממסע לנאפולי
הערים הכי מסוכנות הן ערים שאתה לא מכיר, ומשום מה מדמיין אותן שנים ארוכות, מתעורר בכל פעם שהן מוזכרות, ואוסף רשימות של מקומות לקראת הביקור שיגיע מתישהו, אולי, בעתיד. אין כמעט סיכוי להחלץ מביקור בעיר כזו בלי להתאכזב. לי יש שתי ערים כאלו בנדן – נאפולי ואלכסנדריה. מאלכסנדריה אני חושב שלא אתאכזב כבר, כי הייתי בקהיר, ונדמה לי שאני יודע למה לצפות. אבל את נאפולי אני מדמיין בערך משנת 91, כשברק אולייר הביא לי ליומולדת קלטת וידאו של מאראדונה. בין הגולים, העורכים הכניסו קטעים קצרים של אנשים חוגגים את האליפות ההיסטורית ברחבי העיר – ברחובות, במסעדות, מחוץ לאיצטדיון ובנמל. נאפולי נראתה שם כמו יפו – מטונפת, מבולגנת, מלאה סימטאות, אבל בשונה מיפו, היא נראתה עיר מלאת חיים. בשנתיים האחרונות התווסף למשיכה הקמאית שלי לעיר, גם המעמד המיתולוגי של חייטי העיר, בעיקר חייטי החולצות, וגם העניין הגובר שלי ברומא העתיקה. בנאפולי יש אוסף עצום של פסלים רומאיים במוזיאון הארכיאולוגי, וכמובן את עתיקות פומפי, שלא אתפס חי מתקרב אליהן.
נדמה לי שהרגע היחיד שבו הדמיון שלי את נאפולי ונאפולי עצמה הצטלבו, היה בזמן הנסיעה במונית מתחנת הרכבת גאריבלדי למלון. בתשע בערב, הרחובות היו ריקים לגמרי (בערך בשעה 8 הרחובות בנאפולי פחות או יותר ננטשים) וכל מה שנשאר זה חנויות סגורות והמון ניירות של עיתונים על המדרכות. הבניינים משני צידי הכביש היו במצב נסוג של התפוררות, ובאחת הפניות ראיתי את הרובע הספרדי הידוע לשמצה, זה שפקיד הקבלה במלון אסר עלינו להתקרב אליו – מין מחנה פליטים צפוף ופתלתל ממש במרכז העיר. בתל אביב אני לא כל כך נוסע במוניות. לבלומפילד ולאוניברסיטה אפשר להגיע באופניים, וכשמוכרחים לצאת מהשטח המוניציפאלי עדיף לעשות את זה ברכבת. רק כשהברירה היא אוטובוס או מונית, אני מעדיף את האחרונה. אבל בעיר חדשה, לא אצטרף למתחכמים שמנסים לקחת רכבת תחתית כבר משדה התעופה. יהיה מספיק זמן למחילות האלה בהמשך. אני מאמין שאת הנסיעה משדה התעופה למלון ומהמלון לשדה התעופה יש לעשות אך ורק במונית. הנסיעה במונית לעיר חדשה היא הפעם הראשונה והאחרונה בה העיר הזו תדמה במשהו לאיך שדמיינת אותה. לכן אני גם מעודד את הנהג לרמות אותי בנסיעות האלו. אין לי שום בעיה עם עיקופים מיותרים, סיבובי פרסה או מעבר בשכונות מגורים. הכל בסדר, כל עוד הוא לא יוצא אל האוטוסטרדה. הנסיעה הראשונה הזו היא על זמן שאול. ברגע שאתמקם בעיר הדימוי שהיה לה יעלם.
