― מסעות, מסות, סגנון וספרים ―

טוב, אוגוסט כמעט עבר, ואני מקווה להתחיל לקבל בשבועות הקרובים את רשמי מסעות הקיץ של ידידיי. הראשון שבהם הוא פרדי, שחזר זה אתה מקרוז באגן הים התיכון (שם ביקר, בין היתר, ברפאלו – עיירת קייט ברביירה האיטלקית,  בה הסתגר מקס ברבוהם מרבית חייו). נכתב פה לא פעם על מלכודות תיירות, אטרקציות תיירות והאמצעים שיש לנקוט נגד אלו – בארץ ובחו"ל. שלא כמוני, אשר צוהב מלכודות התיירים ואטרקציות טראשיות עוד מגיל צעיר, פרדי הוא תייר שידע עד היום להנות מכל העולמות. כמעט כל נסיעה שהוא עשה מאז שאנחנו מכירים נגמרה בתצלום שנשלח אלי, ובו פרדי יושב אל כס מלוכה בתחפושת מלך, כשלרגליו נתינים/ניצבים בני המקום, פרדי מצטלם על רקע אדם הנאבק בקרוקודיל, או פרדי משקיף בחיוך גדול אל השקיעה מאתר תיירות מוכר לזרא. אך מסעו האחרון, שייט תענוגות בלווית המשפחה, ממנו חזר לפני כמה ימים במצב רוח מהורהר, שינה בו משהו, סיכם תקופה בחייו שחלפה וכנראה ולא תשוב. אם אני לא טועה, אלו בדיוק החומרים של יצירות ספרות קלאסיות. הנה רשמיו:

(המשך…)

ראשית, אני רוצה להתנצל על הורדת קצב הפעילות ב"שמרן". החום הנוראי ריסק את תוכניותיי למסעות ביולי-אוגוסט. אני מקווה שלקראת תחילת ספטמבר אוכל להמשיך במלאכה. בינתיים, אני רוצה להמליץ המלצה, קצת מסוייגת אמנם, על ספר מסעות יפה ועברי (!) שפורסם לאחרונה, "מסעות ללא קנה מידה" מאת משה גלעד. אני אוהב את פועלו העיתונאי של גלעד, איש התיירות של מוסף "גלריה",  וכבר שמתי פה לינק לרשימה שלו בה נתקלתי במקרה לפני כמה שבועות.

(המשך…)

לפני שבוע שוחחתי עם ידיד, בן למשפחת הוצאת ספרים גדולה. הוא דיבר על איך ההוצאה מתכוננת לדומיננטיות הצפוייה של ספרים דיגיטליים. במהלך השיחה הזו חשבתי שכנראה עשור השנים הבאות יהיה תקופת זהב לאספני הספרים הוותיקים. ספריות שלמות יושלכו כלאחר יד, בעיקר ספריות ציבוריות, ואני מניח שגם ספריות פרטיות, חנויות הספרים המשומשים יוצפו בכמות עצומה של כותרים, מחיר הספרים המשומשים ירד ואיתו תגדל הסבירות למצוא מציאות מפתיעות. יכול להיות שאני מפנטז, אבל בתקופה האחרונה אני חושב הרבה על אספנות ספרים. אני לא מדבר על קניית ואגירת ספרים, אלא על מלאכת האספנות – המצוד אחרי מהדורות ראשונות, אחר ניירות עבודה של סופרים נערצים וכו'. לפני כמה שנים ניסיתי בגחמה לרכוש דרך אי.ביי דף נייר מכתבים שהיה שייך לג'ורג' "בו" ברומל. זה התחיל ב70 פאונד, אבל בשעות האחרונות לפני תום המכירה המחיר קפץ לכמעט אלף ונותרתי מחוץ למירוץ. יש לי גם אוסף קטן של ספרי כיס בעלי כותרות פיוטיות ומשונות ("זהירות – אישה", "תעלומת החתול המאוהב"), אך זה אוסף נטול כל תחושת דחיפות – כשמצאתי במקרה ספר עם שם יפה בשוק קניתי אותו, תמיד מתוך ידיעה שאת כל הספרים האלו בכל מקרה אפשר למצוא ב"ביליופיל" תמורת עשרה שקלים. הבעיה היא שהיום די בלתי אפשרי להיות אספן ספרים קלאסי. (המשך…)

עד שאפרסם פה את רשימת מסעות הפנים הבאה, ככל הנראה מהעיר התחתית בחיפה הנה כמה לינקים שהצטברו לי בפייבוריטס:

יש איזושהי עדנה קלה בשבועות האחרונות לרשמי מסע באתרים שונים – למי שפספס איכשהו, רשימת מסע נהדרת מהודו מאת גל כץ  ב"ארץ האמורי" (ואם כבר אז גם המסה המוצלחת הזו של עפרי אילני על סחים, שלגל ותומאס מאן).

רשימת מסע נוספת שתפסה את תשומת לבי היא סיכום מחולטר וחפוז של פרשן הכדורגל הנוראי דני נוימן את ביקורו בדרום אפריקה. בזמן המשחקים הצטערתי לא אחת שקברניטי ערוץ 1 לא שלחו את הפרשנים (שלמה שרף, דני נוימן, רן בן שמעון) עם מצלמות וידאו קטנות כדי לתעד את המסע, והדברים אמורים בעיקר לגבי דני נוימן. אני שמח שעיתון הארץ נתן לו את הבמה. למרות שרשימת המסע של נוימן נכתבה בבירור על ידי כותב צללים לאחר שיחת טלפון, שווה להציץ ולו רב שביל התמונה של נוימן מנמנם בשדה התעופה. בכלל, העליהום נגד נוימן (הפרשן הגרוע ביותר בתולדות המשחק) והמסע ההירואי שהאחרון מנהל לטיהור שמו הם בוודאי אחד משיאיו המהנים של הקיץ הזה.

רשימת מסע יפה שנתקלתי בה השבוע היא רשימה מאת משה גלעד אודות ביקור חורפי בפסאז'ים של פאריס. בקרוב אכתוב פה מעט יותר באריכות על ספרו החדש והיפה של גלעד, "מסעות ללא קנה מידה".

כפי שדיווחתי בעבר, בקיץ הקרוב אשהה כמה שבועות בוורשה. למרות נטיית לבי, התאפקתי עד עכשיו מלחפש מלונות בעיר – נתארח שם בדירה ריקה של ידידים. את האנרגיות שהייתי משקע, ברגיל, בחיפוש מלונות אני מפנה למדידת מרחקים וזמני רכבות בין וורשה לערים שונות במזרח אירופה ומרכזה (אודסה וסנט פטרסבורג ירדו מן הפרק, כנראה שגם וינה). אבל בכל זאת, פטור בלי כלום אי אפשר. בספר שאני קורא עכשיו, "משפחת מושקט" (אפוס מדהים של בשביס זינגר על יהודי ווארשה בתחילת המאה העשרים) מוזכר כמה פעמים מלון פאר בשם "מלון בריסטול" בו מתארחים כל הגבירים שמגיעים לוורשה מארצות אירופה וארה"ב. מסתבר שהמלון הזה עדיין קיים ונראה די מדהים. גרנד הוטל של ממש. האתר שלהם מוזנח כמו שאני אוהב והמחירים נוחים מאוד הודות למטבע הזלוטי.

ואחרון חביב, בשביל שיהיה נעים יותר לטייל בתל אביב, אתם מתבקשים לתמוך בפתרון התחבורה הציבורית "מהיר בעיר" שמציעה "עיר לכולנו", מין אימוץ תל אביבי של מיזם התחבורה הציבורית הנודע בקורטיבה. אני מבין שמשרד התחבורה כבר אישר את התכנית, ועכשיו נשאר רק לשכנע את ראש העיר שהתנגד עד עכשיו בתואנה שמשרד התחבורה לא מרשה. כל הפרטים כאן

אחרי תל אביב ויפו, החלטתי לחנוך סדרת מסעות-פנים חדשה שתתמקד ברחובות ראשיים של ערים.
חשבתי שזה פתרון די טוב לבעיה הקטנה שרוב הערים בישראל הן תפזורת של שיכונים די זהים, כשרק דרך המלך שמחברת בין השכונות השונות נותנת לעיר גרגיר אופי משלה. אני די בטוח שגם בשכונות שיכונים קורים דברים מעניינים (למשל, הכתבה הנחמדה הזו של דובר קושסווילי על הרובע הרוסי באשדוד), והנטייה הטבעית שלי היא לנסות ולגלות את הדברים האלה, אבל  נראה לי שזו משימה קצת חסרת תכלית, להסתובב בכל מיני שכונות שיכונים ברחבי הארץ, נראה לי שבשביל להגיע לתאים קטנים של עניין בתוך שכונות מגורים נוכריות צריך לקבל אינסייד אינפורמיישן ואני לא כל כך מכיר אנשים שגרים מחוץ לתל אביב.

בעקרון, חיפה היא לא מקום כל כך טוב להתחיל בו את הסדרה הזו. מדובר בעיר של ממש, כזו שאי אפשר כל כך לבודד בה רחוב ראשי אחד. התלבטתי קצת בין הרחוב הראשי של העיר התחתית, את שמו שכחתי, ובין מרכז שכונת הדר. למרות שליבי אמור היה ללכת עם העיר התחתית – הקרבה לנמל, למבני הבטון היפים ולאיצטדיון קריית אליעזר מזרה האימה, בחרתי דווקא בשכונת הדר מלאת ההדר (לשעבר). כל ביקוריי בחיפה בשנים האחרונות התנקזו לשכונה הזו. היא נמצאת ממש מעל המוזיאון, ובתחומה נמצאים כדורי הפלאפל הזהובים של פלאפל אוריון. במבט מהאוטו, שני הרחובות המרכזיים של הדר – הרצל והנביאים, נראו תמיד מלאי הבטחה. בפעם הראשונה שעברתי שם צדו את עיני כמה חנויות וותיקות בעלות לוגו יפה (והנה עוד אחת) ושמות ייקים וכל מיני שלטים של בעלי מלאכה, צורפים וחייטים בעיקר, שממלאים את החצרות הפנימיות. הייתי די בטוח ש"הדר" תתגלה כמכרה זהב.

(המשך…)